שיר אשר על פניו ועל פי שמו נראה יותר תמים מתמים, הופך (למקרא המילים) לשיר אהבה סוער. מי איננו זוכר את צעדי ריקוד ה RONDO שבו שורת בנים עומדת מול שורת בנות וזוג חולף בצעדי מחול קלילים בין גשר ידיים המתרוממות עם חלוף הזוג. בשיר שלנו אין צורך להכביר במילים, די להתבונן לרגע בצילום, החיוך של דרורה יסביר לכם בדיוק "למה התכוון המשורר…" ואגב, שירים מרומזים מן הסוג הזה אינם נחלתם בלעדית של מחברים אלמונים בתנועות הנוער גם זאב ז'בוטינסקי לא טמן את ידו בצלחת ("בא אביב" בביצוע אסנת פז) וזאת מבלי להזכיר את חיים נחמן ביאליק שחטא לא פעם כשדעתו היתה זחוחה עליו בשירי רחוב, ואברהם שלונסקי, ונתן אלתרמן כך ש"גם לנו מותר" להשתעשע לפעמים בתחבירי לשון מלאים ברמזים…למה לא
נחום היימן
אכבה לי את הנר
אעל על משכבי
עוד מעט עוד מזער
יבוא בחיר לבבי
בין הרים ובין סלעים
טסו ברכבת
ומכל הבחורים אותו
אני אוהבת
דם נצב הוא בחלון
ישקיף אל מעוני
קול משמיע פעמון
האח מה רב ששוני
קול דודי דופק עכשיו
פתחי לי יפתי
חרש דובבות שפתיו
יונתי תמתי
רק כותנתי לבשרי
דלתי לו פתחתי
חיש לטף את צווארי
ויצנח על מטתי
שהלילה יארך
זאתי שאלתי,
תמיד ישרור אופל כך
כל עוד הוא במטתי
כי בין הרים ובין סלעים
טסו ברכבת
ומכל הבחורים אותו
אני אוהבת
משתתפים:
מיגל הרשטיין – גיטרה
דן גורדון – גיטרה
עמי פרנקל – בס
הוקלט בצוותא – תל אביב
את סיפור השיר ומקורו חקר וחשף אליהו הכהן, אשר פרסם את מחקרו המקיף בספר "ירושלים בתקופת המנדט" בעריכת פרופ' יהושע בן אריה, יד בן צבי 2003.
את השיר ביידיש כתב רולניק על-פי שיר עם יידי. השיר נדפס לראשונה בעתון "די יונגעט" [Di Yungt] בשנת 1907. הבית הרביעי במקור היידי לא נכלל בגרסה הפופולרית של השיר.
זיהוי המלחינה הוא מתוך "פּערל פֿון ייִדישן ליד". אולם, מכיוון שהיא ידועה כמשוררת ולא כמוזיקאית מחברת מילים, נשמח לאישוש.
שיבוש של שיר זה הפך לשיר הילדים הנודע "בין הרים ובין סלעים".
על גלגולו המלא של השיר בבלוג של פרופ' דוד אסף – "עונג שבת"
מידע נוסף באתר זמרשת
דברי קישור לשיר:
