כתבה על האלבום והתקופה באתר התדר
נקרא גם איזה יום משוגע
היצירה השנייה שיכולה לסכם את כל דור "מצב הביניים" של השפעת האסיד על המוזיקה הישראלית הוא אחד מהשירים האהובים עלי ביותר, נכון ליום בו נכתבים שורות אלו. "יום משוגע" של טמירה ירדני והקלסיקנים – אם שם זה נשמע לכם מוכר, נא המתינו לסוף הפיסקה – גם הוא, כאמור, מהשנה הראשונה לסבנטיז. מעבר לכל האופי הסוריאליסטי והטריפי שיש בשיר הן מבחינת הטקסט והן מבחינת הקצב, נעשית בו שבירה של המקצב שמאופיינת בעיקר ברוק-מתקדם. מה שהקדים את זמנו במוזיקה הישראלית, ואולי עקב כך זכה להערכה מועטה משום שנשמע תמוהה בייחוד כשמי שמובילה זאת היא למעשה אישה.
בדומה לאלכסנדרה ו"ביטניק", מדובר בתקליטון נדיר ויקר כך שאם עיניכם המפשפשות נתקלות בו תצודו אותו (כל עוד אתם הנכדים של איזה אוליגרך נדיב שמפריש לחשבון הבנק שלכם). אולי עקב ההערכה המועטה לה זכתה היצירה הנפלאה והבועטת הזאת, בחרה ירדני לתלות את המיקרופון והשאיפות האומנותיות לאחר שני תקליטונים בלבד. כמה שנים בודדות לאחר מכן, ב-1973, הקימה יחד עם בעלה דודו ירדני ז"ל את "טדי הפקות" שייצגה אמנים נוספים (שלום חנוך, קורין אלאל, גידי גוב ועוד) והייתה אחראית על הפקות טלוויזיוניות כגון "הקומדי-סטור", "שמש", "הפיג'מות" וגם כאלה משומנות כמו: "כוכב נולד" וצאצאיה.
יצא גם באלבום
נערות הקצב הישראליות ב 2000.
